מאז שאני זוכר את עצמי הייתי המצחיק שלך הכיתה.
עוד כשהייתי בן 16 ידעתי שהייעוד שלי היה להיות שחקן, אבל לא היה לי מי שיכוון אותי, שיראה אותי.
אני זוכר את האודישן הראשון שלי'

בבית הספר למשחק ביורם לוינשטיין - הלחץ, ההתרגשות, הפחד.
לא היו לי את הכלים, אבל היה לי את הרצון העז.
לא ויתרתי לעצמי וכבר אז הרגשתי את השליחות.
וידעתי , ברגע שיהיו לי את הכלים אני אעבר אותם הלאה לאנשים שמרגישים כמו שהרגשתי.

אני מלמד משחק כבר 12 שנים, פגשתי ואני פוגש המון אנשים שרוצים להיות שחקנים.
זה מקצוע שצריך בו אמונה עצמית מטורפת, לקום כל יום בבוקר ולהאמין בעצמך.
צריך תמיד לדחוף להאמין בעצמך, ולהבין שאתה יוצר את הדרך, ולהבין שהלמידה אף פעם לא נגמרת ושתמיד יש לאן להשתפר.

אל תחכו לאף אחד שיאמין בכם.קומו תעשו שינוי ותאמינו בעצמכם!